בנם של זהרה (פלורה) ונסים. נולד ביום י"ב באייר תרצ"ג (8.5.1933) באלכסנדריה, מצרים.

רוברט גדל והתחנך באלכסנדריה. למד בבית הספר היסודי של הקהילה היהודית ובתיכון על שם הרמב"ם בעיר. חניך, מדריך ובהמשך מרכז הסניף של תנועת הנוער "בני עקיבא". בבית הספר ובתנועה ינק ערכים של ציונות ואהבת ישראל.

בשנת 1951 רוברט גויס על ידי יחידה 131, יחידה מבצעית במחלקת המודיעין שבמטה הכללי של צה"ל שתפקידה היה למלא משימות מודיעין מעבר לקווי האויב. איתו גויסו פעילים ציונים נוספים, יחד היוו רשת שתוכננה לעסוק בריגול במצרים.

בינואר 1953 נשלח להכשרה בישראל, השתתף בקורס מזורז שלווה גם בסיורים לאורכה ולרוחבה של הארץ. המראות שראה באותם טיולים העצימו את אהבתו לישראל ונחקקו בזיכרונו.

בשנת 1954, בעקבות החלטת ממשלת בריטניה להוציא את צבאה ממצרים וחששה של ישראל מצעד זה, הופעלה הרשת על מנת לחבל בחשאי במתקנים בריטיים ואמריקניים במצרים וכדי לגרום לבריטים לשנות את החלטתם. חברי הרשת ביצעו שלוש פעולות חבלה שלא גרמו לנפגעים.

במהלך הפעולה הרביעית, שנקראה "מבצע סוזנה" ונקבעה ל-23.7.1954 - יום השנה למהפכת "הקצינים החופשיים" במצרים, התלקח בטרם עת מטען חבלה על מדרגות קולנוע "ריו" באלכסנדריה. חברי הרשת נתפסו, נעצרו והועמדו לדין. שני מפקדי חוליות הרשת הועלו לגרדום, וחברי החוליות האחרים, בהם רוברט, נשפטו לתקופות מאסר ממושכות. היחיד שלא נעצר היה מפקד הרשת, אשר לימים התברר כי בגד והסגיר את פקודיו. המבצע זכה לכינוי "הפרשה" או "עסק הביש".

רוברט נידון לחמש-עשרה שנות מאסר עם עבודות פרך בכלא המצרי. במהלך השהות בכלא הוא גילה תעצומות נפש וכושר הישרדות למרות התנאים הקשים והעינויים שעבר.

כספורטאי, ארגן בכלא קבוצת כדורסל, שימש כקפטן ובהמשך כמאמן שלה ויצא עם הקבוצה לתחרויות.

הוא למד לנגן והצטרף לתזמורת הכלא. רוברט וחברו לתא שהיו בעלי כישרון ציור ורישום, ציירו פורטרטים של קציני הכלא, הורשו לצייר את הווי החיים בכלא, והשתתפו בתערוכה של עבודות אסירים. כך הצליחו לשפר את תנאי חייהם ולעזור לחבריהם. הסוהרים אפשרו להם לעיתים לצייר גלויות ולשלוח אותן לבני משפחתם, ועלה בידיהם לקבל טרנזיסטור ולהתעדכן במתרחש בארץ.

על ימיו בכלא סיפר רוברט: "אפשר לספר רבות על ארבע-עשרה שנים קשות בכלא, העינויים הקשים, היחסים עם אסירים פליליים קשים ו'האחים המוסלמים'... אבל אני רוצה לציין את ערך החברות בינינו. אני רוצים לזכור את הדברים הטובים, את החברות והרעות ואת הצלחותינו להתמודד עם הקשיים ולהתגבר עליהם".

לאחר מלחמת ששת הימים, בפברואר 1968, לאחר ארבע-עשרה שנים בכלא, שוחררו רוברט וחבריו והובאו ארצה במסגרת עסקת חילופי שבויים בין ישראל למצרים.

בארץ עבר שיקום, קיבל דרגת רב-סרן בחיל המודיעין, ומאוחר יותר הועלה לדרגת סגן-אלוף.

רוברט הכיר את דינה באולפן ללימוד עברית ועד מהרה ניצתה ביניהם האהבה. בני הזוג נישאו ב-31.10.1968 וקבעו את ביתם ברמת השרון. במהלך השנים נולדו להם שלושה ילדים - יעל, גיא ואלון. איש משפחה חם ואוהב היה, בעל ואב מסור.

רוברט למד תואר ראשון בשפה וספרות ערבית ובהיסטוריה של המזרח התיכון ב"אוניברסיטת תל אביב" ועבד שנים רבות כעיתונאי וכמראיין בתוכנית החדשות בערבית בטלוויזיה הישראלית.

הוא היה היחיד מכל חברי הרשת ששב למצרים ואף הצטרף לאחת מנסיעותיו של ראש הממשלה דאז, מנחם בגין, במסגרת המשא ומתן על הסכם השלום.

בשנת 1992 פרסם את ספרו "בחזרה לקהיר", שם תיאר מזווית אישית את פעילות הרשת ואת חוויותיו מאירועי 1954 ומשהותו בכלא המצרי.

משבגרו ילדיו והקימו משפחות, זכה לנכדים. רוברט הרעיף עליהם אהבה ונהנה לבלות עימם.

הוא המשיך לעסוק בציור, ובביתו תלויים ציורים ורישומים רבים מעשה ידיו, עתירי צבע ועומק רגשי. הרישומים והציורים המתארים את החיים בכלא הוצגו במספר תערוכות, בהן: תערוכה מטעם משרד הביטחון ב"מוזיאון ההגנה" בתל אביב, והתערוכה "גיבורים כאומנים" של המרכז למורשת המודיעין, שם הוצגו לצד ציוריהם של חבריו.

רוברט דסה נפטר ביום כ"א באלול תשפ"ד (24.9.2024). בן תשעים ואחת בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ עינת. נטמן לצד חברתו לרשת מרסל ניניו-בוגר. הותיר אחריו אישה, בת, שני בנים ושבעה נכדים.

בנו גיא ספד: "בצער רב אנו מודיעים על פטירתו של אבי, רוברט דסה, אחרון גיבורי ה'פרשה'. אבא היה גיבור ישראל והקריב את שנותיו הטובות ביותר בכלא המצרי, בשליחות המדינה... מעבר לחלקו בהיסטוריה, הוא היה האבא היקר שלנו, חם ואוהב. אני מבטיח שנעשה הכול כדי להמשיך בהנצחה ובזיכרון... אנחנו מתגעגעים, גאים ואוהבים".

כתב גדעון מיטשניק: "היו לי הזכות והכבוד להכיר וללוות במשך העשור האחרון את רוברט, דינה, גיא ואת המשפחה. גאה בכל רגע. נוצר בליבי כל פגישה... במשך ארבע-עשרה שנים ניטלו מרוברט חירותו, וכך גם מחבריו שנאסרו לתקופות מאסר שונות. את מיטב שנותיו כאדם צעיר הקריב למען ביטחון העם והמדינה כשליח של אמ"ן".

בשנת 2017 הוענק לרוברט תואר יקיר העיר רמת השרון.

באתר האינטרנט של "הקרן להנצחת קדושי קהיר" מסופר סיפור חייו של רוברט ושל נידוני קהיר האחרים.

לרוברט הוקדש ערך בוויקיפדיה, אנציקלופדיית הרשת.